קרנות הפנסיה הוותיקות מתחלקות לקרנות שאינן מאוזנות אקטוארית – קרנות הפנסיה הוותיקות הגרעוניות – ולכאלה שהן מאוזנות אקטוארית.
שמונה קרנות פנסיה שהוקמו בשנות ה-50 של המאה הקודמת היו תוצאה של מיזוג קופות תגמולים קטנות, ורובן היה בבעלות ההסתדרות. הקרנות העניקו לעמיתים זכויות שלא היו על בסיס אקטוארי. לעיתים ניתנו זכויות גבוהות במיוחד כדי לעודד הצטרפות לקרנות הפנסיה.
החלה להסתמן כבר בסוף שנות ה-50 בעיה גרעונית ועלה החשש שהקרנות לא יוכלו לעמוד בהתחייבויותיהן לזכאי הקצבאות. הגרעון נוצר בשל מספר סיבות:
כל אלה הביאו לכך שהקרנות הפכו לגרעוניות. בשנת 1995 נסגרו הקרנות למצטרפים חדשים ולאחר שהגירעון הלך ועלה, בשנת 2003 לא הייתה ברירה והן הולאמו. ההלאמה נועדה לצורך מתן סיוע ממשלתי שיאפשר להן לשלם קצבאות לעמיתים שלהן.
אין יחס קבוע בין סכום ההפקדות שהצטברו בקרן במהלך השנים לבין גובה הקצבה. שיטות החישוב של גובה הקצבה החודשית לא זהה בין הקרנות השונות. יש קרנות בהן מחושבת גובה הקצבה לפי ההפקדות במשך 3 השנים האחרונות. קרנות פנסיה אחרות מחושבות לפי היחס בין ההפקדות במשך כל תקופת החיסכון לבין השכר הממוצע במשק.
ההפקדות לקרן פנסיה ותיקה משפיעה על סכום הקצבה החודשית שתשולם לעמית מהמועד שהחל לקבל אותה. לאורך תקופת החיסכון מחושב לעמית, השכר הקובע אשר על פיו תשולם הקצבה. שיעור הקצבה הינו האחוז מהשכר הקובע, על פיו תחושב הקצבה החודשית. שיעור הקצבה גדל לאורך תקופת החיסכון. עמית צובר 2% בכל שנת חיסכון, כאשר הצבירה אפשרית עד ל-70% מהשכר הקובע.
קיימת מגבלת לגובה השכר המבוטח לפנסיה, ולכן יכולים להיות מקרים, שבעקבות עלייה בשכר של העמית חלק מההפקדה אינו מצטרף לבסיס חישוב הקצבה העתידית. במקרים כאלה, חלק מהכספים המופקדים לקרן הפנסיה הינם הפקדות עודפות שאינן משפיעות על גובה הפנסיה שתשולם. לפיכך, כדאי לבחון האם להמשיך ולהפקיד לקרן הפנסיה גם את ההפקדות הנובעות מגידול השכר, או להפנות אותן לחסכון אחר.
לאחר שהגיע העמית לוותק המירבי (420 חודשים) אשר מקנה לו קצבה של 70% מהשכר הקובע, יש לו אפשרות להמשיך ולהפקיד לקרן או להקפיא את הזכויות. המשך ההפקדה בקרן פנסיה הוותיקה אינה מזכה בתוספת אחוזים שישולמו מעבר ל-70%. אם החליט העמית להמשיך ולהפקיד בקרן הפנסיה הוותיקה, הוא יהיה זכאי לתשלום חד-פעמי שיצורף לתשלום הקצבה בפעם הראשונה המשולמת. התשלום החד פעמי מורכב משני חלקים:
מענק השנים העודפות לא זהה להפקדה בתקופה שהיא מעבר לוותק המרבי, ויכול להיות נמוך יותר. הפקדה מעבר לוותק המרבי יכולה להשפיע על גודל השכר הקובע, ולכן אחד הנימוקים להמשיך ולהפקיד היא לגרום להגדלת השכר הקובע. לשם כך, כדאי להתייעץ לפני שמחליטים על המשך הפקדות בקרן.
זכאותכם לקצבת זקנה תתקיים בהתמלא שלושה תנאים:
גובה הפנסיה שתתקבל בגיל המזכה יחושב כמכפלה של שני גורמים: השכר הקובע ושיעור הקצבה.
החישוב השכר הקובע בקרנות קג"מ ומקפת לפי "שיטת הממוצעים" ובקרנות מבטחים, הדסה, נתיב, חקלאים, בנין ואגד על פי שיטת 3 השנים האחרונות.
שיעור הקצבה לחודש ביטוח הוא 0.1667% כלומר עבור שנת ביטוח שיעור הקצבה הוא 2%, לפיכך בתקופה של 35 שנות ביטוח (420 חודשים) מגיעים לשיעור הקצבה המרבי של 70%.
יוצאים מן הכלל הם אלה שהצטרפו מיום 1.1.1995 ועד 31.3.1995, שעבורם שיעור הקצבה לחודש ביטוח הוא 0.1333% כלומר עבור שנת ביטוח שיעור הקצבה הוא 1.6%
שיעור קצבת הזקנה מתקבל על ידי הכפלת מספר חודשי הביטוח שצבר המבוטח בקרן, בשיעור קצבה לחודש ביטוח. בכל מקרה, שיעור קצבת הזקנה לא יעלה על 70%
בשיטה זו משווים בשלב ראשון את השכר החודשי של המבוטח (המשכורת אשר ממנה שולמו דמי גמולים לקרן הפנסיה) לשכר הממוצע במשק. את החישוב הזה עושים לאורך כל אחד מחודשי העבודה במשך כל תקופת הביטוח וכך מקבלים את היחס ביניהם עבור כל אחד מהחודשים.
בשלב הבא מחשבים את הממוצע של היחסים שהתקבלו עבור כל אחד מהחודשים לאורך כל תקופת הביטוח. את ממוצע זה מכפילים בשכר הממוצע במשק וזהו השכר הקובע.
אם המבוטח המשיך להפקיד לאחר שצבר 420 חודשי ביטוח, בחישוב הממוצע של יחסי השכר, יילקחו בחשבון 420 החודשים בהם יחסי השכר הם הגבוהים יותר של כל תקופת הביטוח.
דוגמא לחישוב היחס בין השכר בחודש מסוים לבין השכר הממוצע במשק:
אם המשכורת מבוטחת בחודש מסוים היא 11,250 ₪ והשכר הממוצע במשק באותו החודש הוא 9,000 ₪ (השכר הממוצע במשק המצוין כאן הוא רק לצורך הדגמת החישוב) אז היחס ביניהם עבור החודש המסוים הזה הוא 1.25 (מתקבל מהחלוקה 11,250/9,000).
דוגמא לחישוב השכר הקובע:
מבוטח בקרן חסך במשך 20 שנה כאשר שכרו היה לפי הנתונים הבאים:
היחס הממוצע לאורך כל התקופה שעבד הוא: (60X0.9)+(120X1)+(60X1.5) חלקי 240 (שהם 20 שנה). כלומר היחס הוא 1.1
השכר הקובע שלו יהיה השכר הממוצע במשק במועד תשלום הקצבה החודשית כפול 1.1 שזה היחס שנקבע לו לאורך כל תקופת החיסכון.
בשיטת חישוב זו משתמשים בקרנות מבטחים, הדסה, נתיב, חקלאים, בנין ואגד.
בשיטת שלושת השנים האחרונות מחשבים את השכר הקובע על פי חישוב משוקלל של שיטת הממוצעים (המוסברת קודם) ושיטת 3 השנים האחרונות שקדמו למועד הפרישה. עד חודש 10/2003 מחושב השכר הקובע רק בשיטת שלוש השנים האחרונות. מחודש 10/2003 מחושב השכר הקובע על פי ממוצע משוקלל של שתי השיטות. המשקל שניתן לשיטת 3 השנים האחרונות, הוא לפי שנות הוותק עד 10/2003 והמשקל לפי שיטת הממוצעים יהיה על פי שנות הוותק החל מתאריך זה.
השכר הקובע בשיטה שלושת השנים האחרונות מבוסס על ממוצע ריאלי של המשכורות המבוטחות במהלך 36 החודשים האחרונים. את הממוצע הריאלי מחשבים כאילו המבוטח עבד משרה מלאה בחודשים אלה גם אם הוא עבד במשרה חלקית. השכר הקובע יהיה מכפלת הממוצע הריאלי בשלוש השנים האחרונות בממוצע שיעורי המשרה לאורך כל שנות הביטוח בקרן.
דוגמא לחישוב השכר הקובע בשיטת 3 השנים האחרונות:
נניח שמבוטח עבד במשך 30 שנים. במשך 25 השנים הראשונות עבד במשרה מלאה וב-5 השנים האחרונות (כולל 3 השנים האחרונות) עבד 70% משרה.
ב-3 השנים האחרונות שכרו החודשי עבור 70% משרה היה:
תחילה יש לחשב את המשכורת הריאלית ב-3 השנים האחרונות עבור משרה מלאה והחישוב הוא כדלקמן:
11,600 = 36 חודשים / [ (12 חודשים X 12,800) + (12 חודשים X 12,000) + (12 חודשים X 10,000)]
לאחר מכן יש לחשב את חלקיות המשרה ב- 30 השנים:
[(25 שנים X 100%) + ( 5 שנים X 70%)] / 30 שנים = 95%
השכר הקובע יהיה במקרה הזה, המכפלה של השכר הריאלי הממוצע בשלוש השנים האחרונות (11,600) בחלקיות המשרה (95%) ולכן יהיה 10,440
דוגמא לחישוב משוקלל שיטת הממוצעים ושיטת 3 השנים האחרונות:
מבוטח החל את הביטוח בחודש 10/1983 וסיים אותו בחודש 10/2008. לפיכך עבד עד 10/2003 במשך 20 שנים ולתקופה זו יחושב השכר הקובע לפי שיטת 3 השנים האחרונות. חמש השנים האחרונות יחושבו לפי שיטת הממוצעים.
שכרו הקובע לפי שיטת שלוש השנים האחרונות ב-20 השנים הראשונות עמד על 10,000 ₪ ואילו שכרו הקובע לפי שיטת ממוצע יחסי השכר עמד על 9,000 ₪.
שכרו הקובע לחישוב קצבת זקנה יחושב כדלקמן:
25 שנים / (5 שנים * 9,000 ש"ח) + (20 שנים * 10,000 ש"ח) = 9,800 ש"ח
