פנסיה צוברת

פנסיה הוא תשלום אשר משולם לחוסכים לקראת פרישה. מי שעובד כשכיר מפקיד לו המעסיק כספים לביטוח פנסיוני או לביטוח מנהלים. ומאז שנת 2008 חובה על כל מעסיק להפקיד כספים לביטוח פנסיוני. גם מי שעבד כעצמאי זכאי להפריש כספים לקופת גמל או לביטוח מנהלים.

השיעור המרבי שמעסיק יכול להפריש לקרן הפנסיה של העובד הוא 7.5% ממשכורתו. השיעור המרבי שיכול העובד להפריש הוא 7% ממשכורתו. בנוסף, יכול המעסיק להפריש לקרן הפנסיה עבור כיסוי למקרה שהעובד מפוטר בשיעור של עד 8.33% מהמשכורת.

הפנסיה משולמת למבוטח לאחר שהגיע לגיל פרישה. את הפנסיה התקציבית משלם המעסיק ובכל שאר המקרים משלמות קרנות הפנסיה, קופות הגמל או ביטוח המנהלים.

פנסיה צוברת זוהי פנסיה המשלמת למבוטח, בהגיעו לגיל פרישה, קצבה המבוססת על צבירת כספים של המבוטח בקרן פנסיה. גובה הפנסיה מחושב על פי הסכום שהצטבר בקרן הפנסיה מהפקדות המבוטח, כולל הרווחים, מקדם ההמרה וחישובים נוספים.
כאשר מדובר בעובד שכיר המבוטח בפנסיה צוברת מפריש המעסיק שלו כסף ממשכורת העובד וכן מפרישים כסף מצידם לקרן פנסיה, קופת גמל או

. מאז 2008 הפרשה זו היא חובה. כאשר מדובר בעובד עצמאי, ההפרשות לקופות נעשות על ידיו.

כספי החיסכון עבור הביטוח הפנסיוני בפנסיה צוברת, מנוהלים על ידי גופים מוסדיים וישנם שלושה סוגים של גופים כאלה:

• קרנות פנסיה חדשות
• קופות גמל לקצבה
• ביטוח מנהלים במסלול קצבה

לגופים אלה יש מסלולי השקעה ברמות סיכון שונות ולעיתים דורשים דמי ניהול שונים. מבין המסלולים השונים, ישנם כאלה שהשקעות בהם נחשבות סולידיות יותר, כגון אג"ח, ולבין כאלה המסוכנות יותר, כגון מניות. גופים אלה מאפשרים למבוטחים לבחור את רמת הסיכון שהם מעדיפים, וכן את הבחירה שלהם לגבי המשקל הניתן לכיסוי הביטוחי לעומת החיסכון. המבוטחים יכולים לשנות את בחירתם, לפי רצונם, בכל עת שירצו ואסור למעסיק להתערב בבחירת המסלול שמחליט העובד.

אם מבוטח לא הודיע לגוף המנהל את הביטוח הפנסיוני שלו, באיזה מסלול השקעה הוא בוחר, יכול הגוף לבחור עבורו את המסלול שהוא ברירת המחדל אצלו.

בקרנות הפנסיה החדשות ניתן לבחור מבין מספר מסלולים את החיסכון הפנסיוני והן מציעות ביטוח למקרה של מוות וביטוח למקרה של אובדן כושר עבודה. החוסכים בקרן הפנסיה החדשה ערבים זה לזה והתשלום של הקצבאות לזכאים משולמות על התשלום של החוסכים לביטוח. בדרך זו מבטיחות קרנות הפנסיה החדשות שתמיד תהיה היכולת לשלם את הקצבאות לכל הזכאים לקבל אותה. אם קורה שאין שההכנסה מהפקדות החוסכים אינה מספיקה, הקצבה המשולמת לכל זכאי תקטן. מצד שני, אם נשאר כסף לאחר החלוקה לזכאים, היא תחלק להם תוספות.

קרנות הפנסיה הוותיקות אינן מקבלות עמיתים חדשים משנת 1995 ומאז ניתן להצטרף רק לקרנות הפנסיה החדשות.

קופת גמל הינה תכנית חיסכון לטווח ארוך או לטווח בינוני, והיא אחד מהסדרי ההשקעה הנפוצים בישראל. ישנן קופות גמל שהכספים המופקדים בהן נועדו לקבלת קצבה. בקופות גמל אחרות, המנוהלות על ידי בתי השקעות וחלק מתוכניות ביטוח מנהלים, יכול החוסך למשוך את כספו במועד שהוא רשאי לכך. בקופות הגמל האלה לא ניתן להפקיד כספים לאחר שנת 2007. ממועד זה נחלקות קופות הגמל לקצבה לשני סוגים:

• קופת גמל משלמת לקצבה. כאשר יגיע המבוטח לגיל הפרישה, תשלם קופת הגמל קצבה לעמית.
• קופת גמל לא משלמת לקצבה. כאשר יגיע המבוטח לגיל הפרישה, הוא יעביר את הכספים שהצטברו בה לקופת גמל לקצבה, וזו תשלם לו את הקצבה.

ביטוח מנהלים אחד מאפיקי החיסכון הפנסיוני בישראל, אשר מיועד לשלם למבוטחים קצבה חודשית, כאשר הם מגיעים גיל הפרישה. לפני שנת 2008, הייתה אפשרות לחיסכון שאותו ניתן לקבל סכום חד פעמי עם הגעה לגיל הפרישה. בשנת 2008 בוטלה האפשרות הזאת והחיסכון מיועד עבור קצבה חודשית, או סכום חד פעמי כהיוון, בתנאי שהמבוטח עומד בתנאי של פנסיה מינימלית.

בנוסף לכך, המבוטח בביטוח פנסיוני במסגרת ביטוח המנהלים, הוא גם מבוטח בביטוח חיים ויש לו אפשרות להוסיף גם ביטוח למקרה של אובדן כושר עבודה. המבוטח יכול להתאים את שני מרכיבי הביטוח להעדפות שלו.

עד שנת 2012, נהנו המבוטחים בביטוח מנהלים מכך שתשלומי הפנסיה שישולמו להם בגיל פרישה לא יושפעו מתוחלת החיים, המתעדכנת מעת לעת. לפי תנאים אלה, הקצבה החודשית לא תקטן אם תוחלת החיים תעלה, הם זכאים למקדם המרה מובטח. כל המבוטחים שהצטרפו החל משנת 2013

עד שנת 2012, חברות הביטוח שיווקו פוליסות שהבטיחו כי תשלומי הפנסיה לא יושפעו משינויים בלוחות תוחלת החיים. לפיכך, גם אם תוחלת החיים של כלל האוכלוסייה גדלה, לנתון זה לא תהיה השפעה על גובה הפנסיה של המבוטח לאחר הפרישה. עלייה בתוחלת החיים לא תקטין את הקצבה הצפויה למבוטח לאחר הפרישה (מקדם המרה מובטח. ראו הרחבה בהמשך). החל משנת 2013 הקצבה החודשית של כל מי שהצטרף לפוליסת ביטוח מנהלים תושפע גם מהשינויים החלים בתוחלת החיים.

מקדם המרה זהו מספר אשר בעזרתו מחשבים את הקצבה החודשית המשולמת למבוטח על סכום הכסף שהצטבר בחיסכון הפנסיוני. החישוב נעשה על ידי חלוקה של סכום הכסף שהצטבר בחלוקה במקדם ההמרה.

מקדם ההמרה מובטח הוא מקדם שנקבע ביום שהמבוטח הצטרף לקרן והוא נקבע במועד זה על פי לוחות תמותה ותוחלת החיים. לוח תמותה הוא לוח המכיל את שיעורי התמותה לפי גילאים, את ההסתברות למוות בכל גיל, ואת תוחלת החיים. לאחר ההצטרפות לקרן, מקדם המרה מובטח אינו משתנה, גם אם לוחות התמותה משתנים. מקדם זה קיים רק בפוליסות של ביטוח מנהלים אשר הצטרפו אליהן לפני שנת 2013.

מבוטח זכאי להנות ממקדם המרה מובטח בתנאי שהוא ממשיך להפקיד כספים באותו ביטוח פנסיוני לאורך כל השנים, עד גיל הפרישה. במקרה שיש הפסקה בהפקדות השוטפות לביטוח, יש צורך לדאוג לשמירת הזכויות הפנסיוניות בתקופה זו. שמירת זכויות יכולה להיעשות על ידי הסדר ריסק, שבו המבוטח מפקיד סכומים מופחתים, למשל בתקופה של מעבר בין עבודות, שבה אינה עובד. התקופה של הסדר ריסק, אינה מתווספת לוותק של המבוטח בביטוח הפנסיוני.

המבוטח יכול לשמור על הזכויות (כולל מקדם המרה מובטח) בדרך נוספת, על ידי ביצוע הפקדות עצמאיות לביטוח. בדרך זו המבוטח גם צובר וותק בביטוח

מקדם המרה שאינו מובטח הוא מקדם שמבוטח אשר הצטרף לביטוח הפנסיוני אינו יודע במועד ההצטרפות מה הוא יהיה כאשר יגיע לגיל הפרישה. מקדם המרה זה ניתן לשינוי על פי לוחות התמותה ותוחלת החיים המעודכנים. מקדם המרה שאינו מבוטח ניתן לחוסכים בביטוח מנהלים החל משנת 2013.