פנסיה (נקראת גם גמלה) היא תשלום חודשי המשולם לעמית בתוכניות הפנסיה במקרים הבאים:
מטרתן של תוכניות הפנסיה השונות היא להבטיח לעמית העובד ולשאריו, התלויים בו בפרנסתם, המשך הכנסה לאחר שזו נפסקה בשל זקנה, נכות או מוות. גובה התשלום החודשי נקבע על פי רמת ההכנסה המבוטחת של העמית בתקופה בה עבד, ועל פי משך הזמן בתקופת העבודה שהוא מבוטח בפנסיה.
פנסיה המשולמת לזכאים החל מהגיעם לגיל מסוים ולכל חייהם. בדרך כלל, גיל הזכאות לפנסיה הוא גיל הפרישה, אשר בשנת 2022 הוא 67 לגברים ו-62 וארבעה חודשים לנשים. גיל הפרישה לנשים יעלה באופן הדרגתי עד גיל 65 בשנת 2033.
ישנן תוכניות פנסיה שונות שניתן להגדיר גיל פרישה השונה מגיל הפרישה המצוין כאן, ויש גם הגדרה של גילאי פרישה אחרים למקצועות מסוימים.
קיימות תוכניות פנסיה שבהן ניתן להקדים את הפרישה לפני גיל הפרישה – פנסיה מוקדמת. במקרים אלו, בדרך כלל שיעור הפנסיה יופחת.
ישנן תוכניות פנסיה שבהן ניתן לדחות מועד הפרישה מעבר לגיל הפרישה. במקרים אלו, בדרך כלל תשולם תוספת לפנסיה.
פנסיית נכות הפנסיה המשולמת במקרה של אובדן כושר העבודה למשך תקופה של 90 יום ומעלה, והיא משולמת עד למועד בו מקבל פנסיית הנכות זכאי לקצבת זקנה במקרה שהנכות היא קבועה. תשלום פנסיית הנכות יחל לאחר 90 יום מקביעת הנכות, אך היא משולמת רטרואקטיבית עבור כל הימים החל מהיום בו נקבעה הנכות. במקרה של איבוד זמני של כושר העבודה, תשולם הפנסיה רק לתקופה מוגבלת.
שיעור פנסיית הנכות נקבע על פי אחוזי הנכות, כאשר הפנסיה המרבית היא 75% מהשכר עליו שולמו ההפרשות לפנסיה, והיא משולמת במקרים של אחוזי נכות מ-75% ומעלה. באיבוד כושר עבודה חלקי משולמת פנסיית נכות מופחתת.
הזכאות לקבלת פנסיית נכות משתנה בין קרנות הפנסיה, ויש לבדוק את תקנון הקרן.
אם מדובר באיבוד כושר העבודה של העמית אשר נגרם בשל בעיה שהייתה קיימת במועד הצטרפותו לקרן הפנסיה, הוא יידרש לצבור וותק כעמית בקרן של 5 שנים לפחות, לפני שיהיה זכאי לפנסיית הנכות.
קיימים מקרים של איבוד כושר עבודה בשל בעיה נפשית אשר יוכרו לצורך קבלת פנסיית נכות.
פנסיית שאירים משולמת לשאירי העמית לאחר מותו. שאירים הם: בן/בת הזוג של הנפטר, ילדיו של הנפטר כפי שמוגדרים בתקנון תוכנית הפנסיה. הילדים המוגדרים כשאירים, יקבלו פנסיה, עד הגיעם לגיל 18 או 21. ישנם מקרים שילדי הנפטר אינם מסוגלים לכלכל את עצמם ובמקרה זה יקבלו את הפנסיה לכל החיים. לעיתים, זכאים לפנסיה גם שאירים של הנפטר שהיו תלויים בו על פי התקנון של תוכנית הפנסיה.
לעמית בקרן הפנסיה שאין לו בת זוג ואין לו ילדים, ישנה אפשרות לוותר על פנסיית שאירים ובכך להגדיל את גובה הפנסיה שתשולם לו. לחילופין ישנה אפשרות שעבור עמית כזה ייחשבו הוריו כשאירים. הוויתור של עמית בקרן פנסיה, להיות מבוטח בפנסיית שאירים, תקף לשנתיים בלבד ואם מבקש העמית להמשיך את הוויתור על פנסיית שארים, עליו לחדש את בקשתו. ללא חידוש הבקשה, ביטוח של פנסיית שאירים, יתחדש באופן אוטומטי.
עמית אשר וויתר על ביטוח השאירים ויבקש לחדש אותו בהמשך, עלול להידרש לצבירה מחודשת 5 שנים בקרן. רק לאחר תקופה זו יהיו שאיריו מכוסים בכיסוי ביטוחי למקרה של מות העמית עקב מחלה שכבר הייתה קיימת במועד חידוש הביטוח. כמו כן במועד בקשת חידוש ביטוח השאירים יכולה קרן הפנסיה להחליט על סמך מצבו הרפואי האם לחדש אותו ובאלו תנאים. התנאים עלולים להיות פחות טובים מאלה שיכול היה העמית לקבל בעת הצטרפותו לקרן. יחד עם זאת, קרנות הפנסיה, מאפשרות למי שמבקש לוותר על ביטוח שארים, לרכוש כיסוי המבטל את תקופת האכשרה של 5 שנים, אם יחליט העמית בעתיד לחדשו.
עמית שאין לו שאירים יכול להעביר, בעודו בחיים, הוראה בכתב לגוף המנהל את קרן הפנסיה, ולציין בה מי הם מוטביו. במקרה זה היתרה הצבורה בקרן הפנסיה מועברת למוטביו לאחר פטירתו. עמית שלא העביר רשימת מוטבים, תועבר היתרה הצבורה בקרן הפנסיה ליורשיו, על פי צו צוואה או צו ירושה.
הכללים לגבי זכאות האלמן או האלמנה של פנסיונר לפנסיית שאירים, משתנים בקרנות הפנסיה השונות. ישנם מקרים שאלמן או אלמנה זכאים לפנסיית שארים אם חיו ביחד במשך שנה לפחות, או שיש להם ילד משותף, או שהאלמנה בהיריון עם ילדו. בפנסיה תקציבית למשל, נדרשים כמה תנאים לקבלת פנסיית שאירים, כמו למשל, שבני הזוג גרים יחד תקופה של 3 שנים לפחות, או שיש להם ילד משותף (כולל בהיריון). תנאים נוספים במקרה של פנסייה תקציבית הם שהשאירים יקבלו את פנסיית השאירים רק במקרה של עמית שכבר פרש, וכן שבן או בת הזוג בני 45 ומעלה.
פנסיית חובה היא פנסיית המינימום אשר נקבעה במשק במטרה להבטיח קבלת תשלומי פנסיה לכלל העובדים (כולל זרים) בהגיעם לגיל פרישה.
פנסיית חובה לשכירים: החל מ-1 בינואר 2008 קיימת חובת ביטוח פנסיוני לכל השכירים במשק על פי חוק "צו הרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק". כל המעסיקים של השכירים במשק חויבו על פי צו ההרחבה הזה להפריש כספי פנסיה לעובדים עד לגובה השכר הממוצע במשק. בנוסף לכך חייב המעסיק להפקיד סכומים מסוימים לקרן פיצויי פיטורים של העובד. בצו ההרחבה נקבעו הפרשות הדרגתיות לגמל ולפיצויים החל מ-2.5% משנת 2008 ועד 15% בשנת 2013.
עובד שהיה מבוטח בביטוח פנסיוני לפני שהתקבל לעבודה, זכאי להפרשות לביטוח פנסיוני כבר מיום העבודה הראשון שלו. בפועל יפריש המעסיק לאחר שלושה חודשי עבודה הפרשות רטרואקטיביות מתחילת העבודה. אם נסתיימה שנת המס לפני תום שלושה חודשים בעבודה, יפריש המעסיק עם סיום שנת המס.
במקרה שהעובד לא היה מבוטח בביטוח פנסיוני לפני תחילת עבודתו, הוא אינו זכאי לביטוח הפנסיוני בעבור 6 חודשי עבודתו הראשונים באותו מקום עבודה. ההפרשות עבור עובד זה יחלו רק עבור החודש השביעי לעבודתו באותו מקום עבודה ללא תשלום רטרואקטיבי עבור שישה החודשים הראשונים.
אם סך ההפרשות גבוה מהשכר הממוצע במשק (נכון לשנת 2022 הוא עומד על 10,551 ₪) המעסיק רשאי לבצע את ההפרשות לפי השכר הממוצע במשק ולא לפי השכר בפועל.
חובת ההפרשה סכומים לביטוח פנסיוני חלה לגבי עובד שמלאו לו 21 שנה ולגבי עובדת שמלאו לה 20 שנה.
על פי הצו נקבע כי כל עובד רשאי לבחור את הקופה שבה יבוטח. כאשר הביטוח הפנסיוני הוא מקיף וכולל כיסויים לעת פרישה בגיל פרישה, כיסוי לנכות וכיסוי לשאירים.
בשנת 2011 נכנס לתוקפו "צו הרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק 2011" הקובע כי ההפרשות לגמל ופיצויים יהיו 17.5%, מתוכם יפריש המעסיק 6% לפיצויים + 6% לתגמולים ועוד 5.5% לתגמולים יופרשו על חשבון העובד.
בשנת 2016 נחתם צו הרחבה נוסף שהגדיל את שיעורי ההפרשות לביטוח הפנסיוני החל ממשכורת יולי 2016. חלק המעסיק לתגמולים גדל ל- 6.25% וחלק העובד ל-5.75%
החל מ-1.1.2017 חלק התגמולים של המעסיק גדל ל-6.5% וחלק העובד ל-6%
שכיר, שהוא "עמית מוטב" (סך ההפרשות שלו השנתית לביטוח הפנסיוני הוא לכל הפחות 16% מהשכר הממוצע במשק, כלומר 20,257.92 ₪ נכון לשנת 2022) יכול לבצע הפקדות עצמאיות לביטוח הפנסיוני ולזכות בהטבת מס. מדובר על הפקדות בגין הכנסה המופיעה בתלוש השכר אך בוצעה בעבורה הפרשה לפנסיה, כמו דמי הבראה, תשלום על שעות נוספות, הוצאות נסיעה ועוד. הטבת המס יכולה לבוא לידי ביטוי בצורת זיכוי של 35% מסכום ההפקדה העצמאית או הפחתה של גובה השכר ממנו מנכים את המס, או שילוב של שניהם. אפשרויות אלה הן לפי בחירת השכיר.
פנסיית חובה לעצמאים: החל משנת 2017 עובד עצמאי חייב להפקיד עד תום שנת המס סכומי כסף לצורך חיסכון פנסיוני. שיעור ההפקדות המינימלי בחוק ביחס להכנסות הוא 4.45% עד חצי מהשכר הממוצע במשק (עבור הכנסה שנתית של עד 63,306 ₪ נכון לשנת 2021). עבור יתרת ההכנסות באותה שנה ועד לגובה של השכר הממוצע במשק (כלומר עבור ההכנסה מעבר ל-63,306 ₪ הראשונים ועד 126,612 ₪) שיעור ההפקדה הוא 12.55%.
עצמאי רשאי להפקיד סכומים נוספים לביטוח פנסיוני מעבר לסכומים הקבועים בחוק, ועל ידי כך ליהנות מהטבות מס נוספות.
שיעורי ההפקדות המינימליות מחושבים מהכנסתו של העצמאי לאחר שהפחיתו ממנה את הניכויים המותרים על פי החוק, ולפני שניכו ממנה את ההפקדות לקרן השתלמות, או לתגמולים.
עצמאי שמועסק במקביל גם כשכיר אינו חייב להפקיד לביטוח פנסיוני עבור הכנסותיו כעצמאי אם ההפרשות עבורו כשכיר (כולל חלק המעסיק + העובד) אינן מגיעות לסכום שעליו להפריש כעצמאי.
משנת המס 2018 ניתן להטיל קנסות על עצמאים שהכנסתם עולה על חצי מהשכר הממוצע במשק ולא הפקידו לביטוח הפנסיוני לפי החוק.
עצמאי, שאין לו הכנסות גם כשכיר, זכאי להטבת מס על הפקדות לביטוח הפנסיוני של 16% מההכנסה שלו (לעיתים 16.5%), עד לגובה תקרת ההפקדה הקבועה בחוק. ההטבות ניתנות רק עבור הפקדות שבוצעו באותה שנת המס. גובה הטבת המס עשוי להשתנות בהתאם לנתוניו האישיים של העצמאי.
הפקדות לביטוח הפנסיוני עד לגובה של 11% מההכנסה יוכרו כ"הוצאה מוכרת", אך לא יותר מ-22,928 ₪ לשנה (נכון לשנת 2021). על הפקדות של 5% מההכנסות, מעבר ל-11% הנ"ל, יינתן זיכוי מס בתנאי שהסכום שהופקד באותה שנה אינו עולה על 10,440 ₪ (נכון לשנת 2021). יש עדיין לבדוק את הנתונים האישיים בנוגע להטבות אלה, אשר עשויות להשתנות. עצמאי שלא ניצל הטבה עבור רכישת ביטוח מועדף מפני אבדן כושר עבודה, יוכל ליהנות מזיכוי מס של 35% על עוד 0.5% מהכנסתו ובלבד שלא יעלה על 1,044 ₪ נוספים לשנה.
עובד עצמאי יכול למשוך סכומי כסף מהחיסכון הפנסיוני במקרים הבאים:
