המודל הצ'יליאני

המודל הצ'יליאני

המודל הצ'יליאני

המודל הצ'יליאני (בארץ מוכר גם בשם המודל החכ"מ – חיסכון כספי מותאם) הוא מודל לניהול כספי הביטוח הפנסיוני, על פיו מותאם הסיכון של ההשקעה לגיל החוסך. ככל שהחוסך צעיר יותר ערוצי ההשקעה של כספי הפנסיה שלו יכולים להיות בעלי סיכון גבוה יותר. ככל שמתקרב החוסך לגיל הפרישה לגמלאות, ערוצי ההשקעה הם שמרניים יותר. משבר כלכלי עלול להזיק מאוד למי שנמצא בשלב הקרוב לפרישה לגמלאות וכספי הפנסיה שלו נמצאו במסלולי השקעה בעלי סיכון גבוה.

בארה"ב מקובל לדבר על נוסחה שהיא כללית ומעט פשטנית, אך ממחישה את הרעיון והיא נוסחת ה-100. נהוג שם לומר ששיעור המניות המתאים למשקיע הוא 100 פחות הגיל. צעיר בן 30, מרכיב המניות המתאים לו הוא 70% מכלל הנכסים בתיק. ומי שהוא בן 60 שיעור המניות המתאים לו הוא 40%.

רקע

המשבר הפיננסי של שנת 2008 הוביל לתשואות שליליות במכשירי החיסכון ארוכי הטווח. בעקבות משבר זה, חוסכים שהיו קרובים לגיל הפרישה לפנסיה איבדו חלק מהחיסכון הפנסיוני שלהם. הממשלה החליטה אז לנקוט פעולות הנדרשות כדי ליצור מסלולי השקעה התלויים בטווח החיסכון כך שיקטן הסיכון של תיק השקעות החוסכים הקרובים לגיל הפרישה.

יישום המודל הצ'יליאני בישראל

למרות חשיבותו של החיסכון הפנסיוני, המודעות והידע של החוסכים בחיסכון זה הם קטנים. על פי סקרים שבוצעו, רוב השכירים לא ידעו מהי קצבת הפנסיה החודשית שיקבלו בגיל פרישה. רובם גם לא ידעו אם החיסכון כולל ביטוח למקרה של מוות. אחוזים גבוהים יותר לא ידעו מהם סוגי ההשקעה בהם מושקעים הכספים מתוכנית החיסכון הפנסיוני שלהם. לפיכך, הנחת היסוד היא כי רוב החוסכים לפנסיה אינם מתמצאים מספיק בתיק ההשקעות שלהם בנוגע לניהול הסיכונים. אין להם את הידע להגיב לשינויים הנדרשים לאורך השנים כדי להתאימו למצבם ולכן נדרשת עזרה. לפיכך נקבע כי יהיו מסלולים שונים המותאמים לגיל החוסך כאשר המעבר ביניהם יהיה אוטומטי ללא הצורך בקבלת הנחייה מהחוסך, כאשר מתאפשר לחוסך לשנות את המסלול באם רוצה בכך.

לכל גוף המספק חיסכון פנסיוני צריך שיהיה לו מוצר ובו חמישה מסלולי השקעה ברמות סיכון שונות המסומנות באותיות A-E כאשר A היא בעלת רמת הסיכון הגבוהה ביותר, ו-E היא השמרנית ביותר.
הסיכון מוגדר על פי המכשירים הפיננסים. כך, במסלול A ההשקעה מבוססת באחוז גבוה על חשיפה להכנסה משתנה כגון מניות. ואילו במסלול E ההשקעה מבוססת על מכשירים מבטיחי תשואה יציבה (כגון אג"ח ממשלתיות ומשכנתאות). יתר המסלולים מבוססים על תמהיל משתנה.
החשיפה להכנסה משתנה במסלולים האחרים פוחתת בין המסלולים השונים. במסלול A לפחות 40% מהחיסכון הוא לחשיפה משתנה אך לא יותר מ-80%. במסלול D לפחות 5% מהחיסכון הוא לחשיפה משתנה אך לא יותר מ-20%. במסלול E לא קיימת כלל חשיפה להכנסה משתנה.

מסלול ברירת המחדל

כל חוסך יכול לבחור עד שני מסלולים בעת ובעונה אחת. כאשר אנשים שהגיעו לגיל הפרישה אינם יכולים לבחור את המסלולים A או B.

מי שלא בחר מסלול השקעה מהמסלולים A–E משויך באופן אוטומטי למסלול המתאים לו על-פי גילו ועל פי מינו לפי החלוקה הבאה:

  • המסלולים A ו-E לא נקבעו כמסלולים של ברירת מחדל ואפשרי לבחור בהם רק במקרים מסוימים.
  • מסלול B מיועד גברים ונשים עד גיל 35.
  • מסלול C מיועד לגברים בני 55-36 ולנשים בנות 50-36
  • מסלול D מיועד לגברים בני 55 ומעלה ולנשים בנות 51 ומעלה וכן לגמלאים.

יתרונות המודל הצ'יליאני

  • המודל נותן הגנה למי שקרוב לגיל פרישה מפני תנודתיות שוק ההון
  • אנשים רבים יותר מודעים לחיסכון הפנסיוני שלהם בעקבות המידע שהועבר לציבור עם החלת המודל.
  • הדגש של מנהלי ההשקעות יעבור מהצגת רווחים בטווח הקצר, אל השקעות שבהם הם נמדדים גם על פי רמת הסיכון ועל פי הביצועים שלהם לאורך השנים.

חסרונות המודל הצ'יליאני

  • מעבר למסלולי השקעה המיועדים לשכבות גיל, עם החלת המודל, יכול להביא להגדלת היצע הנכסים בעלי סיכון גבוה ולהגדלת הביקוש לאג"ח מדינה, מה שעלול לגרום לתנודתיות רבה בשוק ההון.
  • החוסך יתקשה לערוך השוואה בין קרנות הפנסיה בשל חוסר האחידות בחלוקה לקבוצות גיל ובתמהיל ההשקעות המותאם לכל גיל. מצב שיגביר את התלות ביועצים.
  • האחריות להגדרת המאפיינים לכל קבוצת גיל, הועברה לגופי הפנסיה וכל גוף יגדיר אחרת את רמת הסיכון בקבוצות גיל השונות והתחרות על כספי החוסכים, תגדיל את הסיכון מתוך כוונה להגדיל את הרווחים. מה שעלול לגרום להפסדים כבדים יותר.
  • החוסכים יכולים, על פי המודל, לעבור למסלול שהוא ברמת סיכון גבוהה יותר מאשר זה המתאים לגילם. לפיכך גם חוסכים הקרובים לגיל הפרישה לגמלאות יכולים לבחור מסלול עם מרכיב סיכון גבוה ובכך להיות חשופים לתנודתיות בשוק ההון. לא תהיה להם הזדמנות להמתין להתאוששות השוק.
  • תוחלת החיים עולה עם השנים ולפיכך גבר שפורש לגמלאות בגיל 67 יחיה בממוצע כ-17 שנים נוספות, ואישה היוצאת לפנסיה בגיל 64, תחייה בממוצע מעל 21 שנים. בתקופה זאת הנכסים שבחיסכון יניבו רווחי הון קטנים ולא בטוח שיספיקו כדי לקיים רמת חיים סבירה.
  • המודל לא מביא מאפיינים נוספים של החוסך מלבד הגיל, כמו למשל, מינו, מצב הבריאות שלו ועוד. החוסך עלול לחשוב שמסלול ברירת המחדל מתאים לו ולא ינסה למצוא מסלול המתאים גם למאפיינים הנוספים.