המודל הצ'יליאני (בארץ מוכר גם בשם המודל החכ"מ – חיסכון כספי מותאם) הוא מודל לניהול כספי הביטוח הפנסיוני, על פיו מותאם הסיכון של ההשקעה לגיל החוסך. ככל שהחוסך צעיר יותר ערוצי ההשקעה של כספי הפנסיה שלו יכולים להיות בעלי סיכון גבוה יותר. ככל שמתקרב החוסך לגיל הפרישה לגמלאות, ערוצי ההשקעה הם שמרניים יותר. משבר כלכלי עלול להזיק מאוד למי שנמצא בשלב הקרוב לפרישה לגמלאות וכספי הפנסיה שלו נמצאו במסלולי השקעה בעלי סיכון גבוה.
בארה"ב מקובל לדבר על נוסחה שהיא כללית ומעט פשטנית, אך ממחישה את הרעיון והיא נוסחת ה-100. נהוג שם לומר ששיעור המניות המתאים למשקיע הוא 100 פחות הגיל. צעיר בן 30, מרכיב המניות המתאים לו הוא 70% מכלל הנכסים בתיק. ומי שהוא בן 60 שיעור המניות המתאים לו הוא 40%.
המשבר הפיננסי של שנת 2008 הוביל לתשואות שליליות במכשירי החיסכון ארוכי הטווח. בעקבות משבר זה, חוסכים שהיו קרובים לגיל הפרישה לפנסיה איבדו חלק מהחיסכון הפנסיוני שלהם. הממשלה החליטה אז לנקוט פעולות הנדרשות כדי ליצור מסלולי השקעה התלויים בטווח החיסכון כך שיקטן הסיכון של תיק השקעות החוסכים הקרובים לגיל הפרישה.
למרות חשיבותו של החיסכון הפנסיוני, המודעות והידע של החוסכים בחיסכון זה הם קטנים. על פי סקרים שבוצעו, רוב השכירים לא ידעו מהי קצבת הפנסיה החודשית שיקבלו בגיל פרישה. רובם גם לא ידעו אם החיסכון כולל ביטוח למקרה של מוות. אחוזים גבוהים יותר לא ידעו מהם סוגי ההשקעה בהם מושקעים הכספים מתוכנית החיסכון הפנסיוני שלהם. לפיכך, הנחת היסוד היא כי רוב החוסכים לפנסיה אינם מתמצאים מספיק בתיק ההשקעות שלהם בנוגע לניהול הסיכונים. אין להם את הידע להגיב לשינויים הנדרשים לאורך השנים כדי להתאימו למצבם ולכן נדרשת עזרה. לפיכך נקבע כי יהיו מסלולים שונים המותאמים לגיל החוסך כאשר המעבר ביניהם יהיה אוטומטי ללא הצורך בקבלת הנחייה מהחוסך, כאשר מתאפשר לחוסך לשנות את המסלול באם רוצה בכך.
לכל גוף המספק חיסכון פנסיוני צריך שיהיה לו מוצר ובו חמישה מסלולי השקעה ברמות סיכון שונות המסומנות באותיות A-E כאשר A היא בעלת רמת הסיכון הגבוהה ביותר, ו-E היא השמרנית ביותר.
הסיכון מוגדר על פי המכשירים הפיננסים. כך, במסלול A ההשקעה מבוססת באחוז גבוה על חשיפה להכנסה משתנה כגון מניות. ואילו במסלול E ההשקעה מבוססת על מכשירים מבטיחי תשואה יציבה (כגון אג"ח ממשלתיות ומשכנתאות). יתר המסלולים מבוססים על תמהיל משתנה.
החשיפה להכנסה משתנה במסלולים האחרים פוחתת בין המסלולים השונים. במסלול A לפחות 40% מהחיסכון הוא לחשיפה משתנה אך לא יותר מ-80%. במסלול D לפחות 5% מהחיסכון הוא לחשיפה משתנה אך לא יותר מ-20%. במסלול E לא קיימת כלל חשיפה להכנסה משתנה.
כל חוסך יכול לבחור עד שני מסלולים בעת ובעונה אחת. כאשר אנשים שהגיעו לגיל הפרישה אינם יכולים לבחור את המסלולים A או B.
מי שלא בחר מסלול השקעה מהמסלולים A–E משויך באופן אוטומטי למסלול המתאים לו על-פי גילו ועל פי מינו לפי החלוקה הבאה:
