ביטוח מנהלים היא תוכנית ביטוח חיים משולבת חיסכון, והיא אחת החלופות המוכרות על ידי משרד האוצר לחיסכון פנסיוני. שתי החלופות האחרות הן קרן פנסיה או קופת גמל. השם "ביטוח מנהלים" אינו מעיד על כך שהוא מיועד רק למנהלים והוא מיועד לכלל העובדים.
אפיק החיסכון של ביטוח מנהלים מיועד לתשלום קצבת פנסיה חודשית כאשר יגיע החוסך אל גיל הפרישה שהוא 67 לגברים ו-62 ו-4 חודשים לנשים (נכון לשנת 2022).
מלבד אפיק החיסכון, מבוטח החוסך בביטוח חיים ויכול גם להוסיף ביטוח למקרה של אובדן כושר עבודה. ככל ביטוח חיים, מקנה ביטוח מנהלים תשלום לשאיריו של מבוטח לאחר מותו. בנוסף לכך מקנה לחוסך, תשלום קצבה חודשית בהגיעו לגיל הפרישה לאחר פרישתו מהעבודה.
בשונה מקרן הפנסיה, בביטוח מנהלים מושקעים כל הכספים המופקדים בשוק ההון ולכן אין תקרת הפקדה.
תוכניות ביטוח מנהלים ששווקו במהלך שנות השמונים של המאה הקודמת, היוו תחליף לחיסכון הנעשה בקרן הפנסיה. החוסך היה רוכש את הזכות ל"גמלא" שהיא תשלום חודשי לכל ימי חייו. את הפרמיה לגמלא ניתן היה לרכוש על ידי תשלום חד-פעמי, או על ידי תשלומים שוטפים. תוכניות אלה ששווקו שנת 2003 נחלקו למספר מסלולים:
החל משנת 2004 משווקות תוכניות ביטוח מנהלים חדשות למטרת קצבה, שבהן ניתן לזהות את גובה רכיב דמי הניהול שגובה חברת הביטוח.
החל מיולי 2012 בוטלה האפשרות לקבל מקדם קצבה מובטח, למעט לאנשים שהם מעל גיל 60, או למצטרפים חדשים שהם מעל גיל 55 ביום הצטרפותם לביטוח מנהלים.
במסלול זה משולם סכום חד-פעמי של כספי החיסכון שנצברו עד לסוף שנת 2007 לאחר שנוכו מהם דמי הניהול. סכומי החיסכון שנצברו החל משנת 2008 יועברו לתוכנית, על פי בחירת המבוטח, המשלמת קצבה חודשית. מבוטח שזכאי לקצבה חודשית של מעל 5,012 ₪ (נכון לשנת 2024) יכול לקחת את יתרת החיסכון כסכום חד-פעמי.
גם במסלול ההוני חלו שינויים במהלך השנים כאשר בתחילת שווקו תוכניות "מעורב" שבו משלם המבוטח פרמיה חודשית צמודה למדד. במקרה זה מקבל החוסך בהגיעו אל גיל הפרישה את סכום הביטוח או שאריו במקרה שנפטר. בתוכניות הוניות ששווקו בהמשך שנקראו "עדיף", שולמו דמי ניהול גבוהים, אך הן נהנו ממקדם המרה נמוך המזכה בקצבת פנסיה חודשית גבוהה יותר.
ביטוח אובדן כושר עבודה נועד להבטיח תשלום של 75% מהמשכורת הקובעת, במקרה שהמבוטח לא יכול להמשיך לעבוד על פי כישוריו. הביטוח מכסה בדרך כלל גם מקרים שהמבוטח מאבד את כושר העבודה במקצוע המסוים שלו,
מבוטח בביטוח מנהלים יכול להחליט אם הוא בוחר רכישת ביטוח עבור אובדן כושר עבודה וגם ביטוח למקרה של מוות, רק אחר משני סוגים אלה, או שלא לרכוש כלל אף אחד מהם.
כיום ניתן לבחור את גובה כיסוי ביטוח עבור אובדן כושר עבודה, והאם רכישת הביטוח נעשית מעבר לגובה ההפקדות לביטוח או כחלק מהן.
עד תחילת 2004 ניתן היה לרכוש ביטוח על אבדן כושר עבודה בפרמיה נוספת עד לגובה של 2.5% מההכנסה החייבת במס של המבוטח. לאחר מכן ניתן היה לרכוש את הביטוח כחלק מההפקדה.
לאחר תקופה ארוכה של דיונים בנושא, החליטה ועדת הכספים ביום 27.6.2023 להגביל את ההפקדות לביטוח מנהלים וזאת לאחר תשואת חסר משמעותית בהשוואה לקרנות הפנסיה. משרד האוצר קבע כי ביטוח המנהלים גורם לנזק לחוסכים מכיוון שהן נחותות לעומת ההטבות הקיימות בקרנות הפנסיה. אחד היתרונות של קרן פנסיה על פני ביטוח מנהלים הם דמי הניהול הנמוכים יותר. יתרון נוסף של קרן פנסיה היא העלות הנמוכה יותר של הכיסויים הביטוחיים. בנוסף לכך, ביטוחי המנהלים כללו בעבר מקדם מובטח על פיו נקבעת הקצבה החודשית ותשואה מובטחת גם במקרה של עלייה בתוחלת החיים, אך אלו כבר אינם בתוקף, ובהשוואה לקרן פנסיה מקדם ההמרה גבוה יותר מה שמקטין את הקצבה החודשית.
על פי בדיקת עיתון כלכליסט, בחמש השנים האחרונות, ביטוחי המנהלים השיגו תשואה נמוכה ב־9.1% בקופות הכלליות בהשוואה לקופות המקבילות בקרן הפנסיה. בקופות לחוסכים עד גיל 50, תשואת החסר בביטוחי מנהלים היתה אפילו גבוהה יותר ועמדה על 11.8% בחמש שנים, בהשוואה לקופות המקבילות קרנות הפנסיה.
על פי ההחלטה שהתקבלה, יוכלו חוסכים להפקיד לביטוח מנהלים, רק אם שכרם גבוה מפעמיים השכר הממוצע במשק (בשנת 2023 מעל 23,000 שקלים), וגם אז ההפרשות תהיינה רק עבור ההכנסה שמעבר לפעמיים השכר הממוצע במשק. החיסכון שמתחת לגובה השכר הזה יופקד בקרן פנסיה או בקופת גמל אשר מיועדת לפרישה, כלומר, ביטוחי המנהלים יהוו רק מוצר משלים לקרן הפנסיה.
קביעת הגבול של פעמיים השכר הממוצע במשק, לפי נימוקים של משרד האוצר, קשורה לעובדה שהמדינה מעניקה הגנה של 30% מההקצבה לקרנות הפנסיה של החוסך ומבטיחה תשואה 5.15% על ידי המדינה עד לגובה של פעמיים השכר הממוצע במשק.
החלטת ועדת הכספים קבעה שהמגבלות יחולו החל מתאריך 1.9.2023 והן תהיינה תקפות לכל מי שפותח קופה חדשה של ביטוח מנהלים. ההחלטה אינה תקפה לכל מי שיש לו כבר ביטוח מנהלים.
