פרישה מרצון

לפי החוק, נכון לשנת 2022 גיל הפרישה לגבר הוא 67 ולאישה 62 וארבעה חודשים. פרישה מרצון היא תוכנית המוצעת על ידי מעסיק כדי לעודד עובד לפרוש לפני הגיעו לגיל הפרישה. העידוד ניתן על ידי שיפור של תנאי הפורש, בכדי להקל על העובד בתקופה שבין הפרישה לבין גיל הפרישה הקבוע בחוק.

לעיתים מציע המעסיק את הפרישה מרצון לעובדים מבוגרים, מתוך רצון לרענן את מצבת העובדים ומתוך מחשבה שהעובד אשר לו מציעים את התוכנית הוא מבוגר וקרוב למועד הפרישה לפי החוק. ישנם מקרים שמעסיק מעתיק את מיקום העסק שלו למקום אחר או סוגר אותו. במקרים אחרים מבקש המעסיק להקטין את מספר העובדים.

ישנן כמה אפשרויות למימוש פרישה מרצון:

1. פנסיה מוקדמת – מסלול זה מקובל יותר במגזר הציבורי ובחברות ממשלתיות. העובד שפורש מרצון מקבל מעבר לפיצויי פיטורים גם תשלומים של פנסיה מוקדמת, שלפיה הוא יקבל קצבת פנסיה חודשית מהמעסיק שלו עד שיגיע לגיל הפרישה ואז יחל לקבל את הפנסיה מקרן הפנסיה שלו או פנסיה תקציבית אשר תשולם מתקציב המעסיק. על פי מעמדו מבחינת רשויות המס, העובד שפרש מרצון במסלול זה ולפני הגיעו לגיל הפרישה הרשמי, אינו שכיר יותר, אך גם עדיין לא גמלאי ולכן הוא משלם מס בשיעור נמוך יותר מאשר שכיר.
2. מענקים – העובד מקבל מענק פרישה או פיצויים מוגדלים.
3. חבילת פרישה – מסלול זה מקובל יותר בחברות הייטק או חברות גדולות והוא משלב הטבות ותשלומים. הטבות ניתנות לתקופה מסוימת, בדרך כלל עד חצי שנה, כמו המשך שימוש במכונים לתקופה מסוימת וכיו"ב. לפעמים מקבלים בחבילת הפרישה גם המשך הפרשה לפנסיה או לביטוח מנהלים, או הסדר של שמירת זכויות בביטוח הלאומי.
4. תשלום חודשי – במסלול זב מקבל העובד פיצויים (לעיתים מוגדלים) הוא מקבל מהארגון ממנו פרש תשלומים חודשיים לתקופה מסוימת ולפעמים עד גיל הפרישה הרשמי.

העובד שפרש מרצון נדרש לחתום על כתב ויתור ובו מצהיר שאין לו טענות כנגד המעסיק. היו מקרים שנמצא שכתב הוויתור אינו בתוקף, לאחר שעובדים טענו כי הסכם הפרישה מפלה אותם.

לפתחו של בית הדין לעבודה בירושלים הגיעה תלונה של עובדת שעבדה בכנסת (בתע"א 2818-08 בלהה לוי נ' כנסת ישראל), אשר פרשה מרצון לאחר שקיבלה נתונים מעובדי אגף משאבי אנוש. התובעת התלוננה בפועל קיבלה פחות 5.11% אחוזי פרישה מאשר הוצג וכן דרשה התובעת לקבל גם הפרשי דמי הבראה, ביגוד, ומענק היובל. סכום התביעה עמד על 433,874 ₪.
בית הדין לעבודה דחה את התביעה, מכיוון שתנאי הפרישה הסופיים של עובדי המדינה נקבעים על פי הוראות חוק שירות המדינה (גמלאות), ואילו הצגת נתונים מוטעים לתובעת לא מקנה לה זכות לקבל תנאי פרישה או פיצוי על פיהם. אך בית הדין מתח ביקורת על התנהלות המעסיק אשר החתים את העובדת על הסכם שהסמכות לקביעת הנתונים הסופיים של הפרישה, על פי הסכם זה, נתונה בידי גורמים אחרים, ומצד שני חתמה העובדת שהסכמתה היא סופית.